דפים

יום ראשון, 30 במאי 2010

ארז - סיפור בשלוש מערכות







שום דבר אינו מקרי, דברים שצריכים קורים ולפעמים אני מוצא את עצמי חושב על שרשרת אירועים שהובילו לאירועים משמעותיים ומגלה שהכול , אבל פשוט הכול אינו מקרי...


בלתי אפשרי לכתוב על תחנות בדרך שעברתי מבלי להתיחס לתחנה משמעותית  אחת יהיה בלתי אפשרי.

התחנה הבאה שלי מתחילה בחנות הלחמים הקטנה מהרצליה. את החנות הכרתי עוד בימי הסדיר שלי, מקום קטן בהרצליה פיתוח שמכר לחמים, סנדביצ'ים ובישקוטים מדהימים. את המקום גיליתי במקרה, לאחר  בילוי באזור תעשיה בפיתוח, אני זוכר אותי מביט במקום הקסום, בלחמים המדהימים המוקפים חפצים מדהימים לא פחות. המקום היה ניראה כמערה קסומה מלאה כל טוב. מהר מאוד הפך המאורע החד פעמי לקבוע ובסופי השבוע הייתי נוסע אל המקום הקטן, קונה חצי כיכר לחם בצל וקצח, סנדביץ פלוט צפתית ובישקוטים. את הסנדביץ הייתי מחסל עד היציאה, הלחם היה מגיע עד הבית ושם מוצא את מקומו בפיות כל בני המשפחה (שהיתמכרו מהר מאוד ללחמים החמוצים מהרצליה) והבישקוטים היו פשוט מתעדים מאריזת הצלופן כלא היו.

נכון שהמוצר היה מדהים, אבל זה לא הכל. החלל, העיצוב, המראה הכללי והאריזות הבלתי שיגרתיות היו מעשירות את החויה והפכו אותי  למכור. מכור לטעמים, לריחות, לאוירה ולאנשים במקום. סוף מערכה ראשונה.

כחלק מחיפוש העבודה, תפסה אתי עיניי מודעת דרושים קטנה למנהל משמרת למסעדה בהרצליה פיתוח. המודעה היתה ללא מראה מקום וכתובת, רק מספר טלפון ואיש קשר. צלצלתי וקבעתי פגישה, כשהגעתי למקום נדהמתי לקגלות שמדובר במקום הקסום, רק שהוא גדל והפך למסעדה. בחור בשם ליאור ערך איתי ראיון קצר ואמר שייצור קשר בהמשך. כעבור מספר שעות צלצל ומסר שהחליט שהתפקיד יהיה של מועמד אחר, התאכזבתי, ממש רציתי את התפקיד...מבואס עד עמקי נישמתי קפצתי לשלומית וקיטרתי על חיי... שלומית אמרה לי שהיא מכירה את הבעלים של מסעדה קטנה ביהוד שיכול להיות לי אחלה לעבוד שם...את המשך הסיפור כבר גוללתי בפוסט הקודם, אבל לעצלים שביננו רק אציין שמהר מאוד מצאתי את מקומי ב"קלודין" ובא לציון גואל.... 

עברו שבועיים, צלצול טלפון, ליאור מצידו השני של הקו. תגיד, היית רוצה להתחיל לעבוד? שאל. די מופתע עניתי שאני לא יכול, שהתחלתי כבר במקום אחר ושאשמח להמליץ על מועמדת ראויה לתפקיד. שלומית התחילה לעבוד, ואני, אני העברתי ימים ולילות בביקורים במסעדה, במאפיה, בשיחות עם האנשים והפכתי מהר מאוד לחלק מהנוף המשכתי לפקוד את המקום תוך כדי הכרות עם כל הנפשות הפועלות.

סוף מערכה שניה.

הזמן עבר, סיימתי לעבוד ב"קלודין", מנקודת הסיום הזו ועד לתחילת העבודה במסעדה של ארז המרחק היה ממש קצר. את תחילת הפרק הזה במסלולי העבודה שלי התחלתי במסעדה בהרצליה. שם הכול התחיל, במקום שקניתי לחמים ובישקוטים עמד לו הבר ומלפניו חלל אירוח מעוצב ברוחו של ארז. מהר מאוד גיליתי את האיש מאחורי השם, עבדתי צמוד אליו, החיבור היה מיידי ומהר מאוד התחלתי לבלות בעיצוב  ואירגון המראה של המקום, האירועים ופרויקטים מיוחדים שיזם. היה לי את הזכות לשתות בכמויות בלתי ניגמרות את אופיו, דרך התנהלותו והיכולות הבלתי מוגבלות שלו כוירטואוז במטבח.

ארז היה ועודנו אחד השפים המוערכים בארץ, ידע נירחב בקולינריה ובעולם האפיה בפרט, אבל בנוסף לכול אלה, ארז הוא אחד האנשים בעלי הרגישות העיצובית הטובה ביותר שהכרתי. היתה לי הזכות הענקית לראות אותו עובד, להציץ באופן עבודתו ודרך יצירת האומנות שלו. 

ארז בלא ידיעתו הפך להיות  עבורי אחד מעמודי התווך האסתטים שלי, תמיד  ידע כיצד להניח את הדבר הנכון במקום הנכון ויותר מכל דבר אחר, לתת הסברים מנומקים מדוע כך ולא אחרת צריך להיות.

חמש וחצי שנים עבדתי עם האיש, ספגתי ככול שרק היה ניתן לספוג ומשם המשכתי לעצמאות שלי.

סוף מערכה שלישית.


לפני שבועיים קיבלתי טלפון ממשרד יחסי הציבור של ארז, התבקשתי לבצע הפקה עבור האיש. הייתי גאה כל כך ומוקסם מעצם הפניה...למרות ואל אף שכבר עברתי הפקות רבות  מורכבות וגדולות היה בהפקה זו מעין סגירת מעגל סימבולי עבורי.


מתכונים - ארז קומרובסקי

צילום - עילית אזולאי

סטיילנג - עמית פרבר









יום שבת, 22 במאי 2010

מה זה food styling? מאיפה להתחיל???


לפני שבוע הייתי עם קבוצת סטודנטים שאני מלמד  וקבוצת מרצים בטיול בדרום. כמרצה צעיר , היתה זו אחת ההזדמניות שלי הראשונות לנהל שיחת היכרות עם הקולגות לספסל ההוראה, (דבר שהיה נחמד שלעצמו) להתוודאות ולהכיר אותם לעומק.

ערב, רוח נעימה של מדבר קייצי, אנחנו נהנים מיין טוב ומשוחחים ואז אחת הקולגות שואלת אותי: רגע, מה במה אתה עוסק? מיד מניתי את שלל עיסוקי ובינהם סיפרתי על עבודתי כסטייליסט העוסק ב: “foog styling”. השאלה הבאה לא איחרה להגיע, מה זה בכלל “foog styling”? מדי התחלתי בהסברים ונדהמתי לגלות כמה הדבר הטבעי ביותר עבורי ועבור הסובבים שעובדים איתי בתחום הופך להיות הדבר המופשט ביותר עבור אחרים

באחד הימים האחרונים, בעודי מטייל עם הכלב שלי (זה זמן מצוין למחשבות) חשבתי לעצמי, איך התגלגלתי לעיסוק באוכל ובfood styling? הרי תמיד אפשר לחשוב שהכול במקרה ושהכול קרה מצירוף מאורעות, אבל פתאום התחלתי לחשוב לעומק, לחשוב אחורה ולנסות להתחכות אחר מסלול החיים הקצר שלי עד כה, על נתיבי העשיה ועל אנשי מפתח בדרך שכניראה השפיעו, כיוונו ויצרו בי את הרצון לעסוק בתחום. אני אנסה מעל שורות אלה לספר (בעיקר לעצמי) זכרונות וחלקי סצנות צרובות.


אז איך מתחילים? אולי פשוט מההתחלה... 

אוקיי, בוא ננסה טיפה לעשות סדר, תמיד אהבתי את המטבח, האוכל והסביבה בא התנהלו ענין האוכל בבית

תחנה ראשונה – סבתא  אלגרה

מה כבר אפשר לכתוב על סבתא אלגרה? המון סבתות מבשלות טוב, אבל נושא האוכל, האכלה והאירוח היה אצל סבתא שלי נושא חשוב כאין כמותו.

הריחות שעלו מהבית כבר בדלת הכניסה, השולחן במרכז החדר, המטבח הקטן והסירים מכוסי המגבות, כל אלה הם רק חלק מהסימנים המקדימים לבאות אצל סבתא שלי.

אני זוכר את עצמי, ילד בן ארבע, עומד במטבח עם סבתא. היא היתה מבשלת ואני הייתי מתבונן בה בעיניים רעבות. מוקסם מזריזות הידיים, מחדוות העשיה, מהבעת פניה ואהבת המטבח. אני הייתי ממתין שתסיים לבשל ואז היה מגיע תורי. לך תבחר צלחת יפה, היתה אומרת ואני כמו חייל ממושמע הייתי ניגש אל הארון בסלון, בוחר צלחת הגשה ומסדר את האוכל ומניח על השולחן.


מאז ומעולם המטבח של סבתא היה מקום עליה לרגל. תמיד ידענו שלסבתא אפשר להגיע מתי שרוצים (גם עם חברים נוספים) ללא הודעה מוקדמת ותמיד, אבל תמיד יהיו סירים על הגז. עלי הגפן הממולאים, תבשיל המלוחיה והסופריטו היו בני בית על שולחן האוכל שלנו. המטבח הקטן, עם שולחן האוכל הגדול במרכז החלל (שככול שגדלה המשפחה, כך היה קשה יותר הצפיפות...) עם מפת הבד הפרחונית וריחות התבשילים שעלו מהסירים. המטבח שהיה מרכז הבית, החלל בו אהבנו, התרגשנו, כעסנו, כאבנו וסלחנו. התבשילים של סבתא ידעו לדבר, ידענו אם היא עצובה או שמחה (לפי רמת המתיקות בממולאים), אם ניסערת או רגועה (גודל המעמול ועובי הדופן) ועוד סממנים רבים שתרמו מידע רב על מצבה...

אני גדלתי, סבתא המשיכה לבשל ואני הייתי מגיע כדי לסדר שולחן ולארגן את ההגשה של האוכל. תמיד ידעתי בחגים שחייבים להגיע (מי יסדר את האוכל?), לארגן ולסדר.

השנים חלפו, סבתא כבר מבוגרת (אבל עדיין מבשלת מצוין), הארוחות המשפחתיות עברו לדודות ואני עברתי לסדר צלחות ולסגנן מנות ביומיום כחלק מהעבודה שלי.